את נכנסת למיטה בסוף היום.
הילדים ישנים, הבית סוף סוף שקט, הטלפון הונח בצד, וכל מה שאת רוצה עכשיו זה לעצום עיניים.
ואז הוא מתקרב.
את מכירה את התנועה הזאת.
עוד לפני שהוא נגע בך, עוברת לך בראש מחשבה אחת:
"רק לא הלילה."
ואז מגיעה מיד המחשבה השנייה:
מה קרה לי?
כי את אוהבת אותו.
את לא בהכרח כועסת עליו.
יכול להיות שאת אפילו נהנית כשאתם כבר עושים סקס.
את זוכרת תקופות שבהן רצית. יזמת. התגעגעת למגע. חשבת על סקס באמצע היום.
אז לאן כל זה נעלם?
ואולי השאלה החשובה היא בכלל לא "איך מחזירים את החשק שהיה לי פעם?"
אלא:
איך החשק שלי עובד היום?
אולי החשק שלך לא נעלם. אולי חיכית לו במקום הלא נכון
רובנו גדלנו על סיפור די פשוט לגבי תשוקה מינית:
קודם מתחשק לנו.
אחר כך אנחנו מתקרבות.
מתעוררות.
עושות סקס.
נהנות.
זה מה שאנחנו רואות בסרטים, בסדרות ובספרים. שני אנשים מסתכלים זה על זו, ניצוץ נדלק — ומשם הכול פשוט קורה.
לסוג הזה של חשק קוראים חשק ספונטני.
הוא פשוט מופיע.
מחשבה מינית, פנטזיה, מבט, זיכרון או לפעמים שום דבר שאנחנו בכלל יכולות להצביע עליו — ופתאום מתחשק לנו.
אבל זו לא הדרך היחידה שבה חשק מיני יכול לעבוד.
אצל חלק מהנשים, ובתקופות שונות בחיים, החשק יכול להיות יותר תגובתי.
כלומר, הוא לא בהכרח מגיע לפני העוררות.
לפעמים הוא מגיע אחריה.
אישה יכולה להיכנס למיטה בלי לחשוב בכלל על סקס, אבל להיות פתוחה לקרבה. מתחיל חיבוק, נשיקה, מגע שנעים לה, משהו בגוף מתחיל להשתנות — ורק אז מופיע הרצון:
כן. עכשיו בא לי להמשיך.
המודל המעגלי של התגובה המינית הנשית, המזוהה בין היתר עם עבודתה של ד"ר רוזמרי בסון, הציע הסתכלות רחבה יותר על מיניות נשית: תשוקה, עוררות, אינטימיות, סיפוק והקשר רגשי לא תמיד מופיעים בסדר ליניארי וקבוע.
וזה הבדל חשוב.
כי אם כל החיים לימדו אותך שחשק אמיתי חייב להגיע לפני שמתחיל משהו, את עלולה לחשוב שמשהו בך התקלקל — בזמן שייתכן שהדרך שבה החשק שלך מתעורר פשוט השתנתה.
זה כמובן לא אומר שכל אישה חווה חשק בצורה הזאת. יש נשים שחוות בעיקר חשק ספונטני, אחרות מזהות אצל עצמן יותר חשק תגובתי, ואצל רבות הדפוס משתנה בתקופות שונות בחיים.
אין דרך אחת "נכונה" לרצות.
"אבל פעם הייתי אחרת"
זה אחד המשפטים שאני שומעת מנשים שוב ושוב.
"פעם הייתי חרמנית."
"פעם אני הייתי זאת שיוזמת."
"פעם הוא רק היה מסתכל עליי וכבר הייתי רוצה."
ומתחת למשפטים האלה מסתתר לפעמים פחד גדול יותר:
אולי משהו בי כבה.
אבל יש בעיה בהשוואה הזאת.
אנחנו משוות את המיניות של האישה שאנחנו היום למיניות של אישה שחיה בחיים אחרים לגמרי.
אולי אז לא היו ילדים.
אולי ישנת שמונה שעות בלילה.
אולי היית בתחילת מערכת יחסים והכול היה חדש.
אולי לא היית אחראית על בית, עבודה, הורים, ילדים, הודעות, קניות, תורים, משימות ואלף דברים שמסתובבים לך בראש במקביל.
אולי הגוף שלך היה במקום הורמונלי אחר.
ואולי פשוט היית בתקופה אחרת בחיים.
זה לא אומר שצריך לקבל ירידה בחשק כ"גזירת גיל".
ממש לא.
שינויים בחשק יכולים להיות קשורים לגורמים רבים: שינויים הורמונליים, פרימנופאוזה וגיל המעבר, הריון והנקה, תרופות מסוימות, עייפות, סטרס, דיכאון או חרדה, כאב בזמן יחסי מין, יובש ואי-נוחות, דימוי גוף, מצב הזוגיות וההקשר שבו המיניות מתרחשת.
לפעמים יש גורם אחד ברור.
ולפעמים זו תערובת של כמה דברים.
ולכן לפני שאת מחליטה ש"אין לי יותר חשק", שווה לעצור ולשאול:
מה השתנה בחיים שלי, בגוף שלי ובדרך שבה אני חווה את עצמי?
התשוקה לא מתחילה במיטה
תחשבי רגע על יום רגיל שלך.
את קמה בבוקר וכבר מתחילה לתפעל.
מי צריך לקום.
מה צריך לקחת.
מה צריך לקנות.
למי צריך לענות.
עבודה.
טלפונים.
בית.
ילדים.
משימות.
בקשות.
מישהו תמיד צריך ממך משהו.
את פותרת, מסדרת, מארגנת, זוכרת, מחזיקה.
ואז מגיעה השעה 22:30.
את נכנסת למיטה — ועכשיו את אמורה להפוך ברגע מאישה שמתפעלת את החיים לאישה שמרגישה את הגוף שלה.
שרוצה.
שמתמסרת.
שחווה עונג.
אבל הגוף והמוח לא תמיד עובדים כמו מתג.
אי אפשר תמיד לעבור מ־100 קמ"ש ל"תיגע בי" בלחיצת כפתור.
וזו בדיוק הסיבה שאני כל כך מאמינה במשפט:
התשוקה לא מתחילה במיטה. היא מתחילה בדרך שבה אנחנו חיות.
כי מיניות היא לא חדר שאנחנו נכנסות אליו בערב וסוגרות אחרינו את הדלת.
היא קשורה גם לקשר שלנו עם הגוף במשך היום.
ליכולת שלנו להרגיש.
לקבל.
ליהנות.
להיות לרגע בלי תפקיד.
בלי יעד.
בלי להספיק.
אז אולי לפני שאת שואלת את עצמך:
"למה אין לי חשק לסקס?"
שווה לשאול:
מתי בפעם האחרונה הרגשתי את הגוף שלי בלי לבדוק אותו?
מתי עשיתי משהו רק כי הוא היה נעים?
מתי נתתי לעצמי לקבל בלי מיד לחשוב מה אני צריכה לתת בחזרה?
מתי בכלל היה לי מרחב להיות בתוך עצמי?
אז מה אפשר לעשות כשהחשק השתנה?
אין כפתור שמחזיר חשק, ואין תרגיל אחד שמתאים לכל אישה.
אבל יש כמה דברים ששווה להתחיל לבדוק.
1. תפסיקי לחכות רק לחשק הספונטני
שימי לב איך החשק שלך באמת עובד היום.
האם קורה לפעמים שאת לא מתחילה עם חשק, אבל אחרי נשיקה, מגע, שיחה אינטימית או קרבה את פתאום כן רוצה?
אם כן, ייתכן שהחשק שלך זקוק יותר להקשר ולעוררות כדי להתעורר.
ההבנה הזאת לבדה יכולה להוריד המון לחץ.
2. תתחילי לזהות את ה"ברקסים", לא רק את מה שמדליק אותך
אנחנו עסוקות המון בשאלה:
"מה מדליק אותי?"
אבל לפעמים השאלה החשובה יותר היא:
"מה מכבה אותי?"
עייפות?
תחושה שכל מגע חייב להוביל לסקס?
כעס שלא דיברתם עליו?
חוסר פרטיות?
כאב או אי־נוחות?
חוסר נוחות בגוף?
המחשבה "אני חייבת לגמור"?
או פשוט ראש שלא מצליח להפסיק לרוץ על רשימת המטלות של מחר?
לפעמים הדרך אל החשק לא מתחילה בהוספת עוד גירוי — אלא בזיהוי של מה שעומד בדרך.
נסי לשים לב במשך כמה ימים: באילו רגעים את מרגישה פתוחה יותר למגע, לקרבה או למיניות, ובאילו רגעים משהו בך מיד נסגר? לא כדי לשפוט את עצמך, אלא כדי להתחיל לזהות את הדפוס שלך.
3. תחזירי לגוף מגע שאין לו משימה
אם כל נשיקה הופכת להזמנה לסקס, וכל חיבוק מרגיש כמו התחלה של משהו שאת לא בטוחה שאת רוצה — הגוף עלול להתחיל להתרחק גם מהקרבה עצמה.
מגע יכול להיות פשוט מגע.
חיבוק. ליטוף. להישען אחד על השנייה. להיות קרובים בלי לדעת מראש לאן זה צריך להגיע.
דווקא כשהמגע מפסיק להיות מבחן, התחייבות או מסלול שחייב להסתיים בסקס, לפעמים נוצר יותר מקום לסקרנות, לביטחון ולעוררות.
4. תיצרי מעבר בין "אני מתפקדת" לבין "אני מרגישה"
לא כדי לגרום לעצמך לרצות סקס.
אלא כדי לתת למערכת שלך הזדמנות להאט.
אם לפני שתי דקות עוד ענית להודעות, סידרת את המטבח, חשבת על העבודה של מחר וניסית לזכור אם הילדה לקחה את מה שהיא צריכה לבית הספר — קשה לצפות מהגוף לעבור מיד למצב אחר לחלוטין.
צרי לעצמך טקס מעבר קטן.
זו יכולה להיות מקלחת חמה, מוזיקה, כמה דקות לבד, נשימה, החלפת בגדים, שכיבה בשקט או כל דבר אחר שעוזר לך לצאת לרגע ממצב של "אני צריכה לעשות" ולעבור למצב של "אני יכולה להרגיש".
והטקס הזה לא חייב להוביל לסקס.
המטרה שלו היא קודם כול להחזיר אותך אלייך.
5. אל תנסי להיות האישה שהיית לפני עשר או עשרים שנה
זו אולי אחת המלכודות הגדולות ביותר.
אנחנו זוכרות מה עבד פעם ומנסות שוב ושוב לשחזר אותו.
אותו סוג מגע.
אותו קצב.
אותה דרך להתעורר.
ואז, כשהגוף לא מגיב באותה צורה, אנחנו מפרשות את זה כבעיה.
במקום לשאול:
"איך אני חוזרת להיות מי שהייתי?"
נסי לשאול:
"מה נעים לי היום?"
יכול להיות שסוג המגע השתנה.
יכול להיות שהקצב שלך השתנה.
יכול להיות שאת זקוקה ליותר זמן כדי להתעורר.
ויכול להיות שיש דברים שמענגים או מסקרנים אותך היום שמעולם לא נתת לעצמך מקום לגלות.
מיניות לא חייבת להיות ניסיון לשחזר את העבר.
היא יכולה להיות היכרות מחודשת עם מי שאת היום.
וחשוב: חשק תגובתי הוא לא "תתחילי למרות שלא בא לך"
כאן חשוב לעצור, כי אפשר לקחת את הרעיון של חשק תגובתי למקום כאן חשוב לעצור, כי אפשר לקחת את הרעיון של חשק תגובתי למקום מאוד לא נכון.
יש הבדל גדול בין:
"אני לא מרגישה חשק כרגע, אבל נעים לי להיות קרובה ואני רוצה לראות אם משהו יתעורר בי"
לבין:
"אני לא רוצה שיגעו בי עכשיו."
הראשון הוא פתיחות.
השני הוא גבול.
חשק תגובתי לא אומר שאת צריכה להתחיל לקיים יחסי מין בתקווה שמתישהו הגוף "יצטרף".
והוא בוודאי לא סיבה להתעלם מ"לא".
הבחירה שלך, הרצון שלך והאפשרות לעצור בכל רגע הן הבסיס לחוויה מינית טובה ובטוחה.
ולפעמים כדאי לבדוק גם מה קורה בגוף
לא כל שינוי בחשק הוא עניין של עומס, זוגיות או מצב רגשי.
אם הירידה בחשק הופיעה באופן פתאומי, אם היא משמעותית עבורך, אם יש כאב, יובש, צריבה או אי־נוחות, אם התחלת תרופה חדשה, אם את נמצאת בפרימנופאוזה או בגיל המעבר, או אם פשוט משהו מרגיש לך שונה בצורה שמטרידה אותך — כדאי לפנות לבירור רפואי מתאים.
לפעמים יש מרכיב הורמונלי.
לפעמים תרופתי.
לפעמים גופני.
ולפעמים התמונה מורכבת מכמה שכבות יחד.
בירור מקצועי לא נועד לקבוע שמשהו "לא בסדר" בך. הוא נועד לעזור להבין את התמונה המלאה ולא לפספס גורם שאפשר להתייחס אליו.
אולי לא איבדת את החשק. אולי איבדת את הדרך הישנה שבה הוא הגיע
וזה הבדל עצום.
כי אם את מחכה כל ערב לאותה תשוקה שהייתה לך בגיל 25, בתחילת הזוגיות או לפני שהחיים התמלאו בכל כך הרבה רעש — יכול להיות שאת מפספסת את הדרך שבה הגוף שלך מבקש להתעורר היום.
אולי המטרה היא לא לחזור אחורה.
אולי היא להכיר את עצמך מחדש.
את הגוף הזה.
את האישה שאת היום.
את הדברים שמדליקים אותה.
את הדברים שסוגרים אותה.
ואת הדרך שבה החשק שלה רוצה להגיע עכשיו.
כי שינוי בחשק לא בהכרח אומר שאיבדת את המיניות שלך.
לפעמים הוא פשוט מזמין אותך להפסיק לחפש אותה במקום שבו היא הייתה פעם — ולהתחיל לגלות איפה היא נמצאת היום.
ומה אם קראת את כל זה ואמרת לעצמך:
"לא. אצלי החשק דווקא קיים. אני רוצה. הבעיה היא שכשכבר נוגעים בי — אני כמעט לא מרגישה כמו פעם."
זו כבר שיחה אחרת.
וזה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכות לדבר על תופעה שנשים לפעמים מתארות בשתי מילים:
"דגדגן רדום".
מקורות ומידע נוסף
המאמר מבוסס בין היתר על הספרות המקצועית העוסקת במודלים של תגובה מינית נשית ובחשק מיני, לרבות עבודתה של ד"ר Rosemary Basson, מידע מקצועי של Mayo Clinic בנושא ירידה בחשק המיני אצל נשים, הנחיות ACOG בנושא תפקוד מיני נשי, הספרות המקצועית העדכנית בתחום הרפואה המינית ומידע רפואי בנושא תסמונת גניטורינרית של גיל המעבר (GSM).
המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מהווה אבחון או תחליף לייעוץ רפואי, מיני או טיפולי המותאם באופן אישי.